החלטה בתיק ע"ע 41338-06-13

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 19.5.13 (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אשר זנזורי ומר חיים רז; ס"ע 35842-02-11), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב תשלומים שונים הנובעים מקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין המבקשת, ובכלל זה שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, תשלום עבור ימי מחלה, פדיון חופשה, דמי הבראה - בסך כולל של 120,114 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.   המבקשת היא חברה בבעלות משותפת של מדינת ישראל ועיריית חיפה, העוסקת בין היתר במציאת פתרונות דיור לזכאים ובניהול בתי גיל זהב. המשיב הינו דייר במתחם בית גיל הזהב "לב הדר" (להלן- המתחם), שנוהל על ידי המבקשת. במתחם שימשה אם בית אשר עבדה במשך חמישה ימים בשבוע מהשעה 8:00 בבוקר ועד לשעה 16:30 אחה"צ ואילו ביתר שעות היממה וביתר ימי השבוע, הדיירים היו מקבלים מענה לבעיות שונות מכוננים, אשר אף הם דיירים במתחם ואשר התקשרו עם המבקשת לצורך משימה זו.

3.   החל מחודש פברואר 2006 החל המשיב לשמש ככונן במתחם. לצורך כך חתמו הצדדים על הסכם שירות במסגרתו התחייב המשיב להעניק למבקשת שירותי השגחה וכוננות במורת תשלום של 1,000 ש"ח. בהסכם נקבע כי "... אין בהסכם זה או בתנאי מתנאיו כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין נותן השירותים לבין המזמין". ביום 10.3.09 אושפז המשיב בבית החולים בשל בעיות בכליות ומאותו מועד לא שב להיות כונן במתחם.

4.   בבית הדין האזורי התבררה תביעת המשיב נגד המבקשת לתשלום זכויות כספיות הנובעות ממעמדו כעובד במתחם. סכום התביעה עמד על סך של 344,395 ש"ח. בתביעתו טען המשיב שהוא היה עובד במשרה מלאה, עבד לפי הנחיות המבקשת, ביצע עבודה רק עבורה ושכרו הולם תמורה של שכיר ולא של עצמאי. לטענתו, הגדרת היחסים בהסכם כספק שירותים היא התחכמות משפטית ותו לא. עוד טען המשיב כי הוא זכאי לתנאי שכר ולתנאים נלווים מכח ההסכם הקיבוצי של עובדי המבקשת.

       המבקשת טענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד עם המשיב. לטענתה, המשיב הועסק במעמד של נותן שירותים והיה מודע לאופן ההתקשרות עימה. עוד טענה המבקשת כי לא רק שהפן השלילי של מבחן ההשתלבות לא מתקיים בעניינו של המשיב, אלא הראיות מלמדות כי גם הפן החיובי לא התקיים, שכן המשיב לא לא השתלב בארגון המבקשת. לטענתה, רוב השעות היו שעות כוננות בהן המשיב היה רשאי לעסוק בענייניו הפרטיים ורק בחלק מעוט מהשעות נדרש המשיב לשהות במשרד. לטענתה, המשיב זנח את עבודתו ויש לראות בכך התפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים. כן נטען כי גם אם ייקבע שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים אין להחיל על המשיב הסכם קיבוצי או את חוקת העבודה החלים על המבקשת.   

5.   בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה. בית הדין קבע כי המשיב השתלב בפעילות הרגילה של המבקשת שעיקרה - מתן שירותים ומענה לדיירים. עוד נקבע כי המשיב היה כפוף, כמו יתר הכוננים, לאם הבית וקיבל ממנה הוראות. בית הדין קבע כי למשיב לא היו כלים משלו אלא עשה שימוש בציוד המבקשת ובכלל זה במצלמות בהן צפה כשהיה במשרד. עוד נקבע כי באישורי התשלום שהועברו למשיב יש בחלק מהתקופה רובריקה המכונה "הפרשות מעביד לביטוח לאומי". אשר לפן השלילי, קבע בית הדין כי למשיב לא היה עסק עצמאי משלו או אפשרות לרווח והפסד. עוד נקבע כי חיזוק לקביעה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד ניתן למצוא בעדותה של אם הבית לפיה היו מספר פעמים בהם המשיב החליף אותה במשרד בשעות היום ועבורן קיבל שכר מינימום מהמבקשת. בית הדין היה ער לכך שהיו פעמים בהם אשת המשיב החליפה אותו בתפקיד למספר שעות, אך סבר כי בכל זאת מכלול הנסיבות הצביע על קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 

6.   לעניין שכר העבודה נקבע כי היו שעות בהן המשיב נדרש להיות זמין במתחם אך לא נדרש להיות נוכח במשרד ואת השעות האלה ניתן לראות כשעות כוננות לכל דבר ועניין. בקשר לכך נקבע כי תשלום בגובה 1,000 ש"ח עבור עצם השהייה בכוננות הוא תשלום סביר בנסיבות העניין ועבור שעות אלה המשיב אינו זכאי לתשלום נוסף. בכל הנוגע לשעות בהן המשיב נדרש להיות נוכח במשרד נקבע כי מדובר בשעות עבודה לכל דבר ועניין, וכי עבור שעות אלה זכאי המשיב לתשלום לפי תעריף שכר מינימום, בהתאם לשעות העבודה בהן נכח במשרד בשלוש התקופות בהם עבד. בכל הנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים נקבע, בהסתמך על התיעוד הרפואי, שהמשיב הפסיק את עבודתו לרגל מצב בריאות לקוי ועל כן מתקיימים תנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963. לאחר בחינת העדויות והראיות  נקבע כי המשיב זכאי לשכר עבודה עבור שעות משרד, פיצויי פיטורים, תשלום עבור ימי מחלה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, והוצאות משפט.

7.   בסופו של יום חויבה המבקשת לשלם למשיב סכומים הבאים:

      א.  שכר עבור שעות משרד בסך 98,728 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופת העבודה הרלוונטית, היינו מחודש אוקטובר 2007;

      ב. פיצויי פיטורים בסך 11,310 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק   מחודש מרץ 2009 (מועד סיום הקשר);

      ג.  פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 391 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יולי 2008 (מאמצע התקופה בגינה הייתה חובה להפריש לפנסיה);

     ד.  תשלום עבור ימי מחלה בסך 1,470 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק   מחודש מרץ 2009;

     ה.   פדיון חופשה בסך 5,429 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש      מרץ 2009;

     ו.   דמי הבראה בסך 2,766 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יולי 2008  (מאמצע התקופה בגינה יש זכאות לרכיב זה);                        

      ז. הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים